מילון מונחים בוטניים
"חוכמת הצמחים"
אבקן – חלקו הזכרי של הפרח. מכיל זִיר הנושא מְאַבֵּק. בתוכו נוצרים גרגרי האבקה ובהם תאי הזרע המשמשים לרביית הצמח.
אגוזית – פרי חד־זרעי שאינו נפתח.
אונה – חלק של עלה כותרת או של עלה גביע, המובדל על ידי שסע משאר החלקים.
אירנו־טורני – אזור צמחי־גאוגרפי המאופיין באקלימו היובשני והקר. מקיף את ארצות מרכז אסיה ממבואות ההימלאיה ועד לאזורנו בטורקיה, סוריה וירדן. מאופיין בחורף קר, אביב וסתיו גשומים וקיץ חם ויבש. הצמחייה באזור זה עשירה במספר מיניה, אופיינית לצמחיית ערבות ומדבר. ישראל נמצאת בתחומו המערבי.
אֶנדמי – צמח או בעל חיים ייחודי לאזור גאוגרפי מסוים, שאינו גדל במקום אחר בעולם. Endemus ביוונית משמעו יליד.
אקוסיסטמה – ראו מערכת אקולוגית.
אשפתות – בית גידול עשיר בפסולת חנקנית, לרוב מעשה ידי אדם, כמו רפתות ולולים (ירוקת החמור).
בית גידול – מקום גידולו של הצמח. המאפיינים העיקריים הם סוג הקרקע, כמות המשקעים ואופן חלוקתם לאורך השנה, הטמפרטורה והאור.
בית גלעין – פרי חד־זרעי המאופיין בשלוש שכבות הכוללות קרום חיצוני, ציפה פנימית וגלעין מוקשה במרכז הפרי (זית, שקד).
בן־שיח – צמח רב־שנתי שגובהו עד מטר וחלקו המעוצה אינו עולה על חצי מטר. בדרך כלל ענפיו העליונים מתייבשים מדי שנה ומתחדשים באביב (סירה קוצנית).
בצל – איבר אגירת מזון ורבייה. הבצל בנוי מבסיסי עלים עבים שאוגרים חומרי תשמורת ומים ומאפשרים לצמח לשרוד בעונה היבשה. מחלקו התחתון של הבצל צומחים שורשי הצמח, בעוד מחלקו העילי יצֵא פעם אחת בשנה גבעול הפריחה.
בצל קשקשני – בצל שעליו הבשרניים ערוכים בשכבות כרעפים המונחים זה על גבי זה (חצב מצוי).
בְּצַלצוּל – בצל קטן המתפתח בשולי או בתוך בצל האֵם ומסוגל להתפתח לצמח חדש.
בָּתָה – בית גידול של צמחי בר נמוכים, בשליטה של בני־שיח וביניהם צמחים עשבוניים חד־שנתיים ורב־שנתיים.
גבעול – איבר הנושא ענפים, עלים, פרחים ופירות. הוא מוליך מים ומזון בין החלקים השונים של הצמח. בעזרת הגבעול מתרוממים העלים אל האור ומטמיעים. כשהגבעול חלש הוא מטפס ונכרך על שכניו, או שרוע על האדמה. לעיתים הוא משמש מערכת הגנה לצמח בהיותו מכוסה שערות, זיפים או קוצים.
גבעול נבוב – גבעול חלול המסייע לצמח להתגמש ולהתכופף ברוחות חזקות (קנה מצוי).
גבעול תת־קרקעי – ראה קנה שורש, פקעת, בצל.
גאופיט – צמח בעל איבר אגירה האוגר מזון ומים ועליו ניצני התחדשות. גאו – אדמה. פיטוס – צמח. צמחים גאופיטיים נמצאים לרוב בתרדמה בעונה היבשה. אחת לשנה, בתקופת הסתיו והחורף, יוצא הגבעול מאיבר האגירה וממנו יתפתח עמוד פריחה (אירוס מצוי. חבצלת החוף).
גְּלוּמָה – הקשקש התחתון הנמצא בתחתית השיבולית (חיטה, גומא פפירוס).
גָּרִיגָה – נוף צומח בשליטה של שיחים.
דו־ביתי – הנושא פרחים נקביים על צמח אחד ופרחים זכריים על צמח אחר (חרוב מצוי. תמר).
דו־מיני – הנושא חלקים נקביים וזכריים.
דו־שנתי – כשמו כן הוא, בעל מחזור חיים של שנתיים. בשנתו הראשונה מפתח רק עלים שמייצרים מאגר מזון, בשנה השנייה מצמיח פרחים להמשך רבייה ומת.
דּוּר – עלים, עלי גביע או עלי כותרת הערוכים בצורה מעגלית על הגבעול (דרדר כחול).
הַאֲבָקָה – תהליך שבו מועברת אבקה מהאבקנים אל צלקת הפרח באמצעות רוח, מים או בעלי חיים.
הַדְלָיָה – פעולה הנעשית על ידי האדם להכוונת צמחים מטפסים לצמיחה לגובה על גגות או עמודים, לשם נוחות הקטיף (גפן היין).
הטמעת אור (פוטוסינתזה) – תהליך יצירת פחמימות (סוכרים) שעושה הצמח כתוצאה מצריכת פחמן דו־חמצני ומים ופליטת חמצן. מתבצע בצמחים ירוקים, הנעזרים לשם כך באור השמש הנספג על ידי הכלורופיל שבתאים. מנגנון זה מייחד את ממלכת הצומח מכל היצורים החיים האחרים בהיותם מסוגלים ליצור לעצמם את מזונם. לכן רבים מבעלי החיים מסתמכים על הצמחים – בדרך ישירה או עקיפה – בהיותם ספק של חומרי מזון ומים.
הכלאה – הפריה מלאכותית או טבעית בין מינים או טיפוסים שונים.
הֶלְקֵט – פרי יבש קופסתי המכיל זרעים רבים. נפתח בדרכים מגוונות.
הפצה – העברה של אבקה בשלב הפרח, או זרעים בשלב הפרי, על ידי כוחות פיזיקליים (רוח או מים) או בעלי חיים (חרקים, ציפורים, יונקים). האבקה מועברת מצמח לצמח למטרת התרבות.
זִיף – שערה קשה ומחודדת.
זירי אבקנים – חוט או עמוד הנושא בראשו את המאבֵּק, שמכיל את אבקת הפרח. לעתים הזירים מתאפיינים בדביקות או בשעירות לטובת העברת האבקה.
זַן – רמה במיון הצמחים. זנים של אותו המין יכולים להזדווג וליצור צאצאים פוריים.
זרע – הצאצא של הצמח שנוצר ברבייה מינית. יכול להיות מאוחסן בתוך תרמיל (חרוב מצוי), לגדול בתוך שיבולת (חיטה), להיות מקובץ באגוזית (דולב מזרחי), לצמוח בתוך בלוט (אלון תבור) ועוד. לכל זרע קליפה המגינה עליו. לזרעים רבים יש גם מאגר מזון שמסייע להם בנביטה ובצמיחה הראשונית. אופן הפצת הזרעים שונה מצמח לצמח. חלקם מופצים במים, אחרים ברוח או בבעלי חיים הנושאים את הזרעים בהיותם דביקים או שעירים או קוצניים, או לאחר אכילתם ופליטתם בצואה. לכל צמח תנאי נביטה בהתאם לבית גידולו. הזרעים של צמחים מדבריים נובטים בעת שיטפון וגשם אקראי (רותם מדברי), בעוד אחרים ממתינים לצניחת טמפרטורות או עלייתן.
חד־ביתי – כשהצמח נושא איברים זכריים ונקביים בו־זמנית.
חד־מיני – פרח המכיל אבקנים בלבד או עלי בלבד.
חד־פסיגי – צמח שמזרעו יוצא עלה ראשוני.
חד־שנתי – צמח המשלים את מחזור חייו במשך פחות משנה, מנביטה ועד התייבשות והפצת הזרעים. בארץ צמחים חד־שנתיים נובטים בדרך כלל בסתיו, גדלים בחורף, פורחים באביב ומתייבשים ומפיצים זרעים לקראת הקיץ. מאופיינים בפריחה רבה ובהתאם לכך גם בכמות זרעים עצומה. חזקים ובעלי כושר הישרדות גבוה, להבטחת התרבותם בזמן קצר.
חוטר – התחדשות־התפצלות של צמח מבסיס הגזע שלו (תמר).
חורש – סבך עצים נמוכים, ירוקי־עד ורבי גזעים. אופייני לחבל הים תיכוני הררי.
טָרָף – חלקו השטוח העיקרי של העלה.
ייחור – טקטיקת התרבות אל־מינית, מעשה ידי אדם. קיטום ענף ושתילתו באדמה להשרשה או הרכבתו על גבי כנה.
יער פארק – נוף צומח בשליטה של עצים פזורים ולא צפופים, אופייני לאזורים הנמוכים של החבל הים תיכוני. נוף של עץ אחד אינו נוגע בנוף של עץ סמוך. ריווח זה מאפשר גדילת צמחים נמוכים ביניהם, כמו גאופיטים חד־שנתיים ועשבוניים. עצי יער הפארק בישראל הם: אלון התבור ואלה אטלנטית.
ירוק־עד – צמח נושא עלים ירוקים לאורך כל עונות השנה, עליו מתחלפים בהדרגה ולא בבת אחת (חרוב מצוי. אתרוג).
מְאַבֵּק – ראשו התפוח של האבקן הנישא על גבי הזיר. מכיל גרגרי האבקה שבהם תאי הזרע.
מאביקים – חרקים, ציפורים ועטלפים המעבירים אבקה מפרח לפרח וכך מביאים לעיתים להאבקתו.
מאוחה – מחובר. החיבור יכול להיות בין חלקיו השונים של הצמח, כמו עלי כותרת מאוחים (חבצלת החוף).
מוץ – קליפת הזרע של החיטה.
מוהַל – חומר נוזלי הנמצא בחלל התא.
מושבה – גוש צפוף של צמח המתרבה מקומית בעזרת קנה שורש מתפצל או בצלים מתפצלים.
מין – רמה במיון הצמחים שיש לה גבולות רבייתיים – אוכלוסייה של פרטים דומים שיכולים להזדווג וליצור צאצאים פוריים.
מַכְבֵּד – תפרחת מסועפת (גפן היין).
מְלֵחָה – בית גידול שבו הקרקע מלוחה (תמר מצוי).
מַלְעָן – זיף קשה. מאפיין צמחים דגניים (חיטה).
מעוצה – בעל גזע.
מַעֲזֵבָה – בית גידול מלאכותי של אשפתות מעשה ידי אדם, שבו הקרקע חומצית במיוחד בגלל ריקבון ותסיסה (ירוקת החמור. סרפד צורב).
מערכת אקולוגית (ראה אקוסיסטמה) – סביבה טבעית שבה מתקיימים יחסי גומלין בין יצורים חיים לבין עצמם וביניהם לסביבה הלא חיה.
מפרש – עלה הכותרת העליון בפרח פרפרני (רותם המדבר).
מַצָּעִית – החלק העליון של הגבעול, בדרך כלל משוטח, הנושא עליו את הפרחים.
משפחה – רמה במיון הצמחים הכוללת סוגים ומינים.
מַתְחָל – חָפֶה גדול העוטף את התפרחת (לוף ארץ ישראלי. תמר מצוי).
נפוץ, מצוי, נדיר – הגדרות המעידות על שכיחות הצמח. נפוץ – נראה כמעט בכל מקום. מצוי – שכיח. נדיר – שאינו נמצא כמעט.
סוג – רמה במיון הצמחים, בסוג יש מינים.
סַפְלוּל – מעטפת מעוצה של קשקשים בצורת כוס. בתוכה יושב פרי האלון הנקרא בלוט (אלון התבור).
סקלרופילי – צמח בעל עלים גלדניים המכוסים שכבת שעוונה להקטנת התאיידות. אופייני לצמחים השייכים למערכת הים תיכונית (זית אירופי. חרוב מצוי).
עגיל פריחה – תפרחות או שיבוליות של פרחים חד־מיניים, תלויות רפויות, נעות בעזרת הרוח (אלון תבור. ערבה מחודדת).
עוקץ – האיבר הקושר את הפרח או את הפרי אל הגבעול או אל הענף.
עטיף – העלים העוטפים את הפרח. לרוב בנוי מעלי גביע ירוקים ועלי כותרת צבעוניים (עטיף כפול).
עטרה – עטיף משני המחובר בדרך כלל לכותרת או לאבקנים (חבצלת החוף).
עלה – איבר ההטמעה העיקרי של הצמח שבעזרתו נקלט האור, לכן בדרך כלל סידורם על הגבעול יהיה כך שלא יסתירו זה את זה.
עֱלִי – האיבר הנקבי בפרח הבנוי מעלי שחלה, עמוד עלי וצלקת. לאחר הפריה מתפתח ממנו הפרי.
עלים אזמליים – עלים שהטָרָף שלהם נעשה חד וצר בקצה ובבסיס.
עלי גביע – עלים ירוקים המגינים על הפרח לפני היפתחו.
עלים גלדניים – עלים נוקשים המכוסים שכבת שעווה להקטנת התאיידות מים בתנאי חום ויובש. אופייני לעצים ים תיכוניים (קטלב מצוי. חרוב מצוי).
עלי כותרת – עלים בדוּר הפנימי של הפרח. בדרך כלל צבעוניים ומשמשים למשיכת המאביקים.
עלים כינוריים – עלים דמויי כינור, בעלי אזור צר באמצע, פעם אחת או כמה פעמים.
עלי לוואי – ממוקמים בבסיס העלה המלווים אותו, לרוב שני עלעלים נגדיים.
עלים מאוצבעים – עלה המורכב מעלעלים דמויי אצבעות (תורמוס ההרים).
עלים מנוצים – עלה המורכב משתי שורות מקבילות של עלעלים על גבי הציר המרכזי (מנוצה פעמיים – שיטה סלילנית, מנוצה פעם אחת – תמר מצוי).
עלים מסורגים – צורת סידור של עלה אחד לסירוגין לאורך הגבעול (חרדל השדה).
עלים מעוגלים – עלים בעלי טָרָף מעוגל.
עלים מפורצים – עלים בעלי מפרצים גדולים ועגולים (תאנה) או חתוכים ושסועים (דולב מזרחי).
עלים נגדיים – מכל מפרק צומחים שני עלים זה מול זה (סרפד צורב. הדס מצוי).
עלים סרגליים – עלים ארוכים מאוד וצרים (איריס מצוי/צהרון מצוי).
עלים פשוטים – עלה בעל טָרָף העשוי מקשה אחת.
עלים קהים – עלים שהקצה שלהם אינו מחודד.
עלים שעירים – מאופיינים בשעירות המיועדת להגן על הצמח (דולב מזרחי. חלמית מצויה).
עמוד תפרחת – גבעול הנושא בראשו תפרחת (מרוות ירושלים).
עֲנָבָה – פרי עסיסי, מכיל זרעים לרוב, בדרך כלל אינו נפתח (קיסוסית קוצנית. גפן).
עָפָץ – רקמת צמח שגדלה כתוצאה מהטלת ביצים של חרק הניזון ממנה לאחר התפתחותו. העפץ יכול להיראות כבליטה או תפיחה דמוית אלמוג (באלון התבור התפתחות עפצים בעקבות קינון תוואי האלון. אלה אטלנטית).
עֵצָה – רוב נפח גזע העץ, מורכב מרקמות הובלת מים שרובן כבר מתות.
עקוד – בעל כתמים (חוח עקוד).
עשב –צמחים חסרי גזע המתפשטים בקלות ומכסים שטחים נרחבים.
פוטוסינתזה – ראו הטמעת אור.
פטוטרת – החלק הצר המחבר בין טרף העלה לגבעול.
פיוניות – פתחים מיקרוסקופיים הממוקמים בעלה, דרכם נעשה חילוף הגזים של הצמח. לפיוניות כושר פתיחה וסגירה, בהתאם לתנאי מזג האוויר, דרכן מאבד הצמח מים.
פליט תרבות – אוכלוסייה של צמח תרבותי שמוצאה בזרעים שהופצו משטחי חקלאות או גינון (זית אירופי).
פקעת – גבעול או שורש מעובה שאוגר חומרי מזון. בניגוד לבצל, לפקעת אין גלדים. ממנה צומחים השורשים כלפי מטה בעוד מחלקה העליון יצמחו אחת לשנה ניצנים שיתפתחו לגבעולים נושאי פריחה (סתוונית היורה).
פרודה – חלק אחד של פרי, בדרך כלל בעל זרע אחד (פטל קדוש. חלמית מצויה).
פרח לשוני – פרח קטן דמוי לשון שנראה כעלה כותרת, מאפיין לרוב את השוליים החיצוניים של תפרחות צמחים ממשפחת המורכבים.
פרח צינורי – פרח קטן דמוי צינור המסתיים בחמש אונות כותרת קטנות, מאפיין לרוב את מרכז התפרחת של צמחים ממשפחת המורכבים.
צוף – הפרשה נוזלית וסוכרית שבאמצעותה מושכים הפרחים את המאביקים השונים.
צינור העטיף – צינור שנוצר לעיתים מעלי הגביע או כותרת המאוחים בחלקם התחתון.
ציפה – שכבה עסיסית ובשרנית בפרי (קיסוסית קוצנית. גפן היין).
ציצת שורשים – צמחים שלהם אין שורש מרכזי, אלא שורשים השווים בגודלם היוצאים ממקום אחד, לרוב אינם עמוקים וחזקים בהיותם חד־שנתיים (חיטה).
צלקת – ראשה הדביק של קצה עמוד העלי.
צמח הידרופילי – צמחים חובבי מים מתוקים או מלוחים. הגדלים בבית גידול לח, בגדות נחלים ובמלֵחות.
צמח נשיר – צמח המשיר את עליו בתקופה מסוימת בשנה, לרוב בחורף (דולב מזרחי. תאנה).
צמח צוּפני – צמח שמאופיין בפריחה מייצרת צוּף המושכת מאביקים רבים (לבנה רפואי. אזוב מצוי).
צמח קְסֶרופיטי – צמחים המותאמים לתנאי גידול יובשניים. ביווניתXeros – יובש, Ptytos – צמח.
צמחים נשירי קיץ – שיחים, בני שיח ועצים המשירים את העלים שלהם בעונה החמה כדי לצמצם התאיידות נוזלים. מאפיינים צמחיית בתות (אזוב מצוי. סירה קוצנית. קורנית מקורקפת). כמו גם רוב העשבים הרב־שנתיים שמשירים את הנוף שלהם ונותרים כשורשים בקרקע.
קוצים מאונקלים – קוצים הצומחים בצורת קרס (פטל קדוש).
קנה שורש – גבעול רב־שנתי מעובה הגדל אופקית על פני הקרקע או מעט בעומק הקרקע. מאפיין צמחים הידרופיליים (גומא פפירוס. קנה מצוי).
קנוקנת – חוט שהוא איבר טיפוס ואחיזה של צמחים מטפסים (גפן היין. טופח מצוי).
קרן – עוקץ של פרח או של סוככון במשפחת הסוככים או הגומאיים (גומא פפירוס).
קרקפת – תפרחת צפופה מרובת פרחים הממוקמת בראש הגבעול (קורנית מקורקפת).
קַשְׂוָוה – דופן התרמיל שמאחסן בתוכו את הזרעים. בעת ההבשלה, בדרך כלל עם התייבשותן, נפתחות הקשוות כך שהזרעים יכולים להתפזר (הרדוף הנחלים. תורמוס ההרים).
רב־שנתי – צמח שמחזור חייו נמשך יותר משנה.
ריבוי וגטטיבי (אל־מיני) – התרבות בלתי מינית שנעשית על ידי שלוחות, בצלים ופקעות. צמחים שזהו מנגנון ההתרבות שלהם יוצרים גושים צפופים או מושבות (חצב מצוי. סתוונית היורה) או מאופיינים בהתפשטות אינטנסיבית בבית גידולם (קנה מצוי. נענע משובלת).
שדה בור – שדה לא מעובד.
שורש – איבר תת־קרקעי של הצמח, תפקידו להיאחז בקרקע ולקלוט ממנה חומרי מזון.
שורש שיפודי – שורש מרכזי, בחלקו העליון רחב ונהיה צר ודק בחלקו התחתון. חודר לעומק האדמה מטה. הרבה צמחים אכילים הם בעלי שורש שיפודי (דודא רפואי).
שושֶנת עלים – עלים הערוכים כשושנה עגולה היושבת על הקרקע ללא גבעול (דודא רפואי. עכובית הגלגל).
שִׁזְרָה – ציר תפרחת שעליו יושבים הפרחים.
שחלה – החלק התחתון של העלי, מכילה עלה או עלים שבשוליהם ביציות שמהן יתפתח פרי לאחר ההפריה.
שחלה עילית – נמצאת מעל מקום החיבור של עלי העטיף (חלמית מצויה).
שחלה תחתית – נתונה מתחת למקום החיבור של עלי העטיף.
שיבולת – תפרחת שבה הפרחים יושבים לאורך הציר המרכזי (חיטה).
שיבולית – יחידת תפרחת המכילה פרח אחד או יותר בשיבולת (חיטה. גומא פפירוס).
שלכת – שלב השרת עלים לרוב בעונת הסתיו, כהערכות לעונה הקרה וצמצום שטח הפנים של הצמח.
שם מדעי – שמו המדעי של הצמח אשר נכתב באותיות לטיניות, לרוב בשפה הלטינית או היוונית.
שרף – נוזל הנמצא בצינורות דקים שקיימים מתחת לקליפת עצים. השרף יכול להיות דביק, חלבי (תאנה), שורף או רעיל (הרדוף הנחלים). תפקידו להגן על העץ במקרה של פציעה ולמנוע את אכילתו על ידי בעלי חיים. שרפים שונים שימשו בעבר להפקת גומי, דבק, מסטיק, צבע, רעל, קטורות, וחומרי רפואה ותעשייה.
תפרחת – מקבץ של פרחים. משמשת כטקטיקת משיכה למאביקים בעזרת ריח וצבע דומיננטיים בשל כמות הפרחים (חצב מצוי).
תרמיל – פרי מוארך שנוצר מעלה שחלה אחד או יותר ולאורכו זרעים (חרדל השדה. הרדוף הנחלים).