איך קשורה סתוונית היורה לקבלה, שינויים אקלימיים והתפתחות מואצת בחיי כולנו

זהו שיעור מס' 2 בקורס בְּמִשְׁעוֹלֵי הַגַּן הַפְּנִימִי עם סתוונית היורה.
סוף דצמבר 2014, והסתוונית במפתיע כבר סיימה פריחתה. בכל רחבי הגן הבוטני וגם בשטחים הפתוחים אין זכר ליופי העדין של הסתוונית, מזה שבועיים לפחות.
בשנה שעברה בזמן הזה של השנה היא גם לא "הופיעה" לשיעור של המחזור הקודם, אלא מהסיבה ההפוכה – היא עדיין לא התחילה פריחתה… אם כך, זו הפעם השנייה שהסתוונית "אינה משתפת פעולה" עם הסילבוס של הקורס.
האומנם?? אני שואלת ומבקשת לחדור לעומק המשמעות של היעלמותה.
כמו תמיד אני חותרת אל הדרש, שכן יש שתי דרכים לעסוק בתורה: פשט ודרש.
הפשט אומר את הפשוט, את ההגיוני ואת הנראה לעין. הדרש, לעומת זאת, רואה בכל פשט רמז וסמל למשהו אחר. משהו שיש לדרוש ולעמול על מנת לחשוף. כאן נדרשת עבודה כל שהיא – עבודת בילוש,  מחקר והתבוננות.
לכן אני בוחרת כרגע להעמיק את מבטי ולשאול: מה המשמעות של אי הופעת הסתוונית לשני שיעורים ברצף, שנה אחר שנה? ואני מגלה שהיא מלמדת אותי שיעור מרכזי בשיטת "המקום":
למידת העיקרון האומר שעלינו לפתח יכולת ומיומנת להתאים את עצמנו לסביבה, במקום להתאים את הסביבה אלינו.
ממש כמו בחינוך וברוח היהדות שממליצה "חנוך לנער על פי דרכו" כך גם ביחסנו לסביבה.
אני מתבקשת להקשיב על מנת לזהות את הקיים. לאחר הזיהוי אני מתבקשת לכבד את הקיים.
ואז לשחרר אותו מהשלכות – ציפיות – דפוסים שלי שמאלצים את המציאות להתנהג לפי הצרכים שלי. למדתי שכשאני (מנסה) לאלץ את המציאות להתנהג לפי צרכיי זה יוצר בד"כ מלחמת כוחות, ניגוד אינטרסים, התנגדות שלפעמים אפילו מובילה לדיכוי ולאלימות. אותו דבר עם אנשים.
על מנת לעשות מקום לסיטואציה – מזג אוויר – אנשים – לעצמי יש תחילה להתיידד עם הקיים מתוך הקשבה וכבוד.
לשחרר אותו ממה שהוא לא, לשחרר אותו ממה שהיינו רוצים שהוא יהיה. להניח לו להיות הוא עצמו, טבעי.
בשנה שעברה, כשהשיעור הראשון של הקורס היה עם סתוונית היורה והאנשים עדיין לא הכירו זה את זה או את השיטה, התגובה המפתיעה ביותר לעובדה שבאנו ללמוד על צמח שאיננו הייתה של תלמידה שבאותה תקופה החליטה להתפטר מעבודה מסודרת בטכניון ולצאת לדרך אמיצה של הסבה מקצועית, עם 3 ילדים לכלכל ומנטאליות המזהירה אותה מהרפתקאות שכאלו ("זה לא אחראי", "מה יהיה?!").
היא אמרה בסוף השיעור: "הבנתי שאם לסתוונית מותר, אז גם לי."                                                  התרגשתי.                                                                                                                             הטבע אינו כבול לחוקיות מאולצת. החוק המפעם בטבע מעיד על אותנטיות ודיוק.
אם יהיו תנאים אופטימאליים הצמח יגיב בהתאם. הוא יצמח, יפרח, יעשה פירות, יתרבה. אם תהיה בצורת הצמח יגיב בהתאם ויצמצם נוכחות. לא משנה מה כתוב בספרים או איך הוא התנהג בשנה שעברה. גם לא יעזור מה נגיד על זה או כמה נאהב את התנהגותו  – הוא יבחר מה שנכון לו מתוך התאמה מלאה לתנאי הקיימים.
עלינו מוטלת משימה דומה, אלא שבהיותנו בני אנוש לנו זה קשה שבעתיים בגלל שיפוטיות וציפיות.
השינויים האקלימיים והתחממות כדור הארץ מזמינים אותנו לסתגלנות, יכולת השתנות, מהירות ודיוק.
על כולנו להתכייל לתנועות ולתהליכים שיש בהם יותר נטו ופחות ברוטו, יותר תוצאה בפחות זמן, יותר מיקוד ופחות ניסוי וטעייה. מה שיאפשר לנו לעשות זאת זו השלה מהירה מאוד של מוכר וידוע, היפתחות לחדש (חדש טכנולוגי, רעיוני, התנהגותי, תודעתי…) ותנועת הסכמה להתאמה למצב הקיים.
העולם הפך לכפר גלובלי, ההתבגרות המינית מתרחשת בגיל צעיר יותר ויותר, ההגמוניה של אנשים בני 70 בפוליטיקה ובעסקים מפנה מקומה לאנשים צעירים ששולטים במדיה ובטכנולוגיה ויש להם מעוף ותעוזה.
הצמחים שפרחו בעבר בינואר פורחים השנה כבר בדצמבר.
הכל במגמת שינוי וגם אנחנו מתבקשים להשתנות בהתאם.
שיטת "המקום" שואפת להסכים לאתגר זה תוך יצירת איזון פנימי וסביבתי, והימנעות מקיצוניות על כל פניה.
מה יסייע לי להסכים לכך?
מה הקושי שלי?
מה השינוי משרת בחיי?
מה הכלים העומדים לרשותי על מנת ליצור שינוי או להסכים לשינוי שמתרחש?
סתוונית היורה מציעה לי אפשרות של פריצות דרך בעדינות. היא מדגימה לי מיומנות של פעולה והחצנה רק כשיש את התנאים הנחוצים, לא בכל מחיר. ולא בכוח. ולא "עם הראש בקיר".
הסתוונית ממונה על זמני המעבר, כפי שהסתיו, זמן פריחתה, הוא עונת מעבר בשנה. כשאנחנו על ספו של שינוי, אנחנו יכולים ללמוד את חכמתה של סתוונית היורה ולקבל כלים והשראה למעבר על פני מים סוערים, כמו ששרים את זה יפה כל כך סיימון וגרפינקל.
זה אפשרי וזה נחוץ וזה מעניק לנו כוחות חיים, לעבור על הגשר שוב ושוב. ולא לפחד כלל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *