הבשלה, השתהות ואמון עפ"י שיטת המקום

אחד הקשיים הגדולים שיכולים להיות לנו בחיים ועם עצמנו זו המשאלה שהדברים יקרו אחרת. הרבה פעמים אנחנו רוצים שהדברים יקרו מהר יותר, קל יותר, פשוט יותר, כל מיני "יותר" או "פחות". מתוך תמונה פנימית, שמטילה ספק ומביעה תרעומת וביקורת על הקיים, אנחנו חווים פער בין הרצוי למצוי ונוצר בנו סבל. במקום קבלה ושקט אנחנו חווים תסכול וכאב. "אם רק היינו יותר בטוחים בעצמנו…". "אם בן הזוג שלי היה יותר….". וכולי. לפעמים אנחנו רוצים שהדברים יקרו והם לא קורים. או שנדמה לנו שהם לא קורים. אנחנו לא מוצאים את עבודה שמשמחת אותנו, או המינוס בבנק לא משתנה לפלוס… כשאנחנו מתבוננים בטבע ולומדים ממנו על תהליכי צמיחה והשתנות אנחנו יכולים לראות את הדיוק שמתרחש בכל אורגניזם חי. הצמח לא ינבוט אם לא יהיו לו את תנאי הלחות והאור הנחוצים לו. זהו חוק טבע. אי אפשר לזרז תהליכים בטבע לעומתנו, בני האדם, שיודעים לגדל פרי שלא בעונתו או לזרז לידה באמצעים תרופתיים.
הטבע מציע לנו דרך אורגנית וטבעית, בה כל מאמץ אינו נחוץ וכל התערבות רק מאיטה את התהליך ויכולה לגרום לנזק, כפי שקורה אם נתערב ונוציא את הפרפר מן הגולם.
כשאנחנו רוצים ללמוד איך להניח לדברים לקרות נכון, בדרך שלהם, על מנת שהם ימצאו את מקומם אנחנו יכולים לקחת על עצמנו שלוש הסכמות בסיסיות:
1. כשהדברים בשלים הם מתגלים כי כוח המשיכה מוריד אותם לאדמה. האשכולית תיפול מהעץ מעצמה כשתהיה בשלה. ואם היא נפלה בטרם עת הרי שהיא פגומה ואין בה תועלת.
2. כל עוד הדברים לא מולנו, לא הציגו את עצמם במלוא פשטותם וחד משמעותם, הם בתהליך הבשלה. זה לוקח זמן. נחוצה כאן סבלנות והיזכרות שהתהליך מטבעו הדרגתי.
3. כל עוד זה מבשיל אני לוקחת על עצמי להניח לדברים ולעצמי. לוותר על ספק שיוצר בי אי שקט ומשתהה יחד עם הדברים שמבשילים, כי הכל קורה בזמן ולטבע יש דיוק לא יאומן, הרבה מעבר לכל דמיון או תפישה.
כשאני עושה מקום למציאות אני מצטיידת ויוצרת שקט פנימי, מביעה אמון במתרחש ורוכשת סבלנות. מתוך תרגול מתמשך אני לומדת על מחזורים טבעיים בהם מה שמבקש להיוולד נולד בלידה בריאה. מה שלא בשל עובר הפלה כתוצאה מברירה טבעית.
כך שאין טעויות או עיכובים. כשזה יהיה בשל זה יקרה.
"לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמיים." (קהלת).