נחוצה סבלנות כדי לעשות סדר

"כמה יגיעות יגע האדם הראשון עד שמצא פת לאכול. חרש וזרע, וקצר, ועמר, ודש, וזרה, ובירר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה ואחר כך אכל." (מסכת ברכות, נ"ח).
ציטוט זה מגלם כל סודה של החיטה, שמבקשת ודורשת מאתנו תהליך ארוך, שלא לומר מייגע, כדי להגיע למחוז חפצנו, לשובע, לביטחון הכלכלי.
הסוד הוא התהליך.
באמצעות התהליך אנו מעלים את החומר לדרגת קדושה. זו הסיבה שמברכים על לחם, כשבאמצעות הברכה הופך מחומר לדבר קדוש, ולמה חג מתן תורה קשור לקציר החיטים. השובע מן הראוי שיהיה פיזי אך מקורו בעצם בשובע רוחני, כשהאדם מאמין שיימצא לו כל צרכו ואינו מתהלך בעולם כשחסך וחסר מקננים בו באופן פנימי. זהו השובע העמוק. שהרי "מי הוא עשיר? השמח בחלקו." (חז"ל).
ליל הסדר וספירת העומר שמתחילה עם צאת החג ומוליכה אותנו אל חג השבועות, חג מתן תורה, הן טכניקות המשרישות בנו את התהליך. אדם אינו יכול ליצור שינוי מבלי לעבור משלב לשלב, כמו מרגע זריעת החיטה ועד אכילת הלחם. את החיטה אי אפשר לאכול במצבה הגולמי. היא דורשת הכנות, זמן ועבודה עד שתהפוך לקמח.

דרושה הבשלה לפני כל עליית מדרגה רוחנית. זו אחת הסיבות לעשרת המכות במצריים, שגרמו ליצירת התנאים הטרנספורמטיביים שאפשרו שינוי כה עמוק מחיי עבדות לחיי חירות.
ספירת העומר קושרת בין יציאת מצרים לקבלת תורה. קשר זה מותח קו המוביל מארציות (במצרים) לרוחניות (מעמד הר סיני). תהליך זה בא לידי ביטוי ב"נעשה" שהינו אקטיבי ופיזי כמו בזמן היציאה ממצרים, לבין ה"נשמע" שהוא תודעתי ורוחני בזמן קבלת התורה.
תהליכים עמוקים בחיי אדם דורשים זמן וסבלנות.
וכשיש סדר אני בסדר!
כשיש סבלנות אין סבל!

 

ענבל לויטה. מרץ 2014.

[Best_Wordpress_Gallery id="11" gal_title="אביב ופסח"]